|
השאלה:
פרסום שמות אנשים בכלי התקשורת-מורשת
רציתי לשאול מה דעת הרב בנוגע לפרסום שמות של אנשים שעשו דבר פשע בכלי
התקשורת כאשר ברצוננו להזהיר את הציבור ולא רק למלא את יצר הסקרנות. וכן
להיפך אם הם עשו מעשה טוב וברצוננו לשבח אותם על המעשה הטוב שעשו.
היכן עובר הגבול בין לשון הרע ורכילות לבין טובת כלל הציבור (האם בכלל יש
צורך להתחשב בכלל הציבור כשמדובר בהכפשת שמו של אדם)?
התשובה התקבלה מאת: הרב יובל שרלו
שלום וברכה
על סוגיה זו יש שני מאמרים חשובים ביותר. ראשון בהם הוא של הרב ארי שבט
שפורסם בכתב העת של מכללת אורות ישראל. שני בהם הוא מאמר ארוך של הרב
עזריאל אריאל שפורסם בכתב העת של רבני צהר.
עיקרון הדברים ברור: ישנו יסוד גדול של שמירת הלשון האוסר על פרסום דברים
רעים על אדם, בעיקר אם הוא עדיין בחזקת חשוד ולא בחזקת אשם. זכות הציבור
לדעת אינה עומדת כאן מול זכות האדם לטהרת שמו ולשמירה על עצמיותו וכבודו.
ברם, ההלכה מכירה במונח "למיחש בעי", כלומר: כאשר מישהו חשוד בדבר מה אין
לקבל את החשד כאשמה אך מותר לחשוש שמא זה נכון. על כן, כאשר מדובר בשמו של
חשוד שפרסומו הכרחי כדי שיישמרו ממנו הדבר מותר. אולם, יש צורך לבחון כל
פעם מחדש, ולא לפסוק פסק כללי גורף, בשל החומרא הגדולה של דיני לשון הרע.
כל טוב.
תאריך פרסום: כ"ג בטבת תשס"ב
 חשבו:
 כיצד מקור
זה עשוי לסייע ביחס לדילמה שלפנינו?
|