שו"ת יחווה דעת חלק ד סימן ס', הרב עובדיה יוסף

שאלה: המשתדל להשיג רישיון נהיגה, והוא חולה במחלה סמויה שאינה מתגלית על ידי בדיקת רופא רגילה. האם מותר לרופאו האישי או למי שיודע  בבירור על מחלתו, להודיע על כך למשרד הרישוי, למנוע בעדו השגת הרישיון בכדי שלא יגרום לתאונות ואסונות בנהיגתו, או שמא יש בזה איסור  משום רכילות ולשון הרע? 

תשובה: נאמר בתורה לא תלך רכיל בעמך, וכתב  הרמב"ם   (בפרק ז' מהלכות עדות הלכה ב'), איזהו רכיל, זה שטוען דברים והולך מזה לזה, ואומר,  כך אמר פלוני, או כך וכך שמעתי על פלוני, אף על פי שהוא אמת, הרי זה מחריב את העולם וגדול עונו מנשוא, שגורם להרוג נפשות רבות מישראל, ... צא ולמד ממה שאירע לדואג האדומי...למדנו מכאן שעון רכילות ולשון הרע הוא אפילו כשאומר אמת... ומכל מקום נראה שכל זה הוא באופן שמתכוין רק להשמיץ את  חבירו ולבזותו, אבל אם מתכוין לתועלת מסויימת או להרחיק נזק מותר... ולכן בנידון שלנו שהחולה במחלה סמויה, כמו מחלת הנפילה וכיוצא בה,  מעלים ממשרד הרישוי את דבר מחלתו, כדי להשיג רשיון נהיגה, ויכול להיות שיקבל התקפת - המחלה בשעה שהוא נוהג, ועלול הדבר לגרום אסונות  בנפש ח"ו, בודאי שחובה ומצוה להודיע למשרד הרישוי על מחלתו של זה, כדי שלא יגרום נזק או סכנה לציבור. ואף הרופא שמוזהר על חוק הסודיות  הרפואית, באופן שכזה מצוה עליו להודיע למשרד הרישוי, ואין בזה שום חשש איסור כלל וכלל... ושומר ישראל ישמור שארית ישראל. 

חשבו:
באלו מקרים מותר לספר פגמים של אדם?
באילו מקרים זכות הציבור לדעת קודמת לזכות לפרטיות?
כיצד מקור זה עשוי לסייע ביחס לדילמה שלפנינו?
  

                                         סגור חלון