מורשת יהודית  -  רב ורבנות

המונח רב משמש בשתי משמעויות:
א. מנהיג של קהילה
ב. תלמיד חכם, מורה לתלמידים.

בראש כל קהילה יהודית, במהלך הדורות, עמד רב שעסק בהוראה,
בקביעת הלכה, בשיפוט על פי דין תורה, בפיקוח על כשרות ובניהול ישיבות.

במקומות מסוימים ייצג הרב את הקהילה בפני השלטונות.

רב ממונה לתפקידו לאחר שעבר מבחני ידע בהלכה וקיבל "סמיכה"
מרבנים, כדי שיוכל לפסוק הלכה ולהרביץ תורה.

בארץ ישראל, בזמן המנדט הבריטי הוקמה הרבנות הראשית,
שבה מכהנים רב ראשי ספרדי המכונה "הראשון לציון" ורב ראשי אשכנזי.

הרב הראשי האשכנזי הראשון היה הרב אברהם יצחק הכהן קוק,
שנודע בשל חיבתו לחלוצים ותפיסתו הדתית-לאומית,

והרב הספרדי הראשון היה הרב יעקב מאיר.

 תארים נוספים לרב: חכם, תלמיד חכם, דיין, מורה צדק, מארי.


פעילות 1- רב (או רבי)
 

 

רב (או רבי) הוא הסמכות הדתית הגבוהה ביהדות.
הרב הוא מומחה בהלכה, ומורשה לפסוק לפיה.
משמעות המילה הינה מורה.
נהוג להוסיף את התחילית "רב" (ובכתב בקצרה ר' - קיצור זה קוראים: רֶבּ)
     כדרך לכבד אדם, גם כאשר אינו מוסמך כרב.
המונח רב מתייחס למנהיג רוחני של קהילה יהודית.
הרב יכול, אך אינו מחוייב, לקיים טקסי תפילה.
התפקיד המרכזי של הרב הוא כיועץ רוחני וכמורה.
יהודי דתי פונה לרב על מנת לקבל תשובות לשאלות בנוגע להלכה.
התואר שמעיד על לימוד וכבוד, ומעיד טכנית רק על הגעה לרמת לימוד גבוהה,
     ולא בהכרח על עבודה או התפקיד שאותו מבצע האדם.
כבר התנאים והאמוראים נקראו לפעמים בשם רב או רבי, הרי שהכינוי רבנים
     מתייחס למנהיגות הדתית היהודית לאחר תקופת הגאונים שנסתיימה בערך ב-1050.
מקובל לחלק את הרבנים לשתי תקופות:
     תקופת הראשונים, המסתיימת עם כתיבת השולחן ערוך במאה ה-16,
     תקופת האחרונים, הנמשכת עד לימינו אנו.

 

פעילות 2- הרבנות הראשית

הרבנות הראשית לישראל היא המוסד הרבני העליון במדינת ישראל
וכוללת את בית הדין הרבני העליון ומערכת השולטת על מינוי רבנים ודיינים,
התקנת תקנות, הפעלת מערכת הכשרות ועוד.
בניגוד לתפקיד החכם באשי שקדם לה, ברבנות הראשית מכהנים שני רבנים,
   אשכנזי וספרדי, שמחזיק גם בתואר המסורתי ראשון לציון.

הרב הספרדי נקרא "הראשון לציון", עפ"י המסורת מימי
     השלטון   התורכי העותומני.
מקורו של תואר כבוד זה - בירושלים של המאה ה- 17:
     אז הוענק התואר "הראשון לציון" לרב הראשי של קהילת
     היהודים בירושלים.
כ- 200 שנה לאחר מכן, במאה ה- 19, התמנה הראשון לציון
     לנציג הרשמי של כל היהודים בארץ ישראל לפני השלטונות
     הטורקיים (ששלטו אז בארץ).
מקור הכינוי בפסוק: "ראשון לציון הִנֵּה הִנָּם ולירושלים
     מְבַשֵׂר אֶתֵּן
" (ישעיהו מא, 27).
במאה ה-19, ב"יישוב הישן", היה "הראשון לציון" מנהיג
     כלל היישוב בנושאי הלכה, ועמד בראש מערכת בתי הדין
     של היהודים בארץ ישראל.
גם יהודים מהגולה נהגו לפנות אליו להדרכה.

כל אחד מהרבנים הראשיים עומד בראש מועצת הרבנות הראשית
    או בית הדין הרבני העליון, כאשר הם מתחלפים באמצע הקדנציה.
הרבנים הראשיים נבחרים לתקופה של 10 שנים והם אינם יכולים
   להתמודד לכהונה שניה רצופה.
מועצת הרבנות הראשית מנתה בתחילה מלבד הרבנים הראשיים
   6 חברים מחציתם ספרדים ומחציתם אשכנזים, שנבחרו על ידי האסיפה
   הבוחרת את הרבנים הראשיים.
   היא שימשה גם "בית הדין הגדול לערעורים", הדן בהחלטות ופסקי דין
   של בתי הדין הרבניים האזוריים.
   היא זכתה להערכה רבה מצד רוב היישוב משום שעמדו בראשה אנשים
   שנתפסו כנאורים בעיני אנשי היישוב.
   המועצה נבחרה לתקופה של חמש שנים.
   החל משנת תש"ם (1980), נקבע כי במועצה יכהנו 10 חברים  ומלבדם
   יכהנו רבני 4 הערים הגדולות, האשכנזים והספרדים, כל אחד מחצית
   הקדנציה.
   הרב הראשי לצה"ל יהיה חבר במועצה, אך ללא זכות הצבעה.

תפקידיה של הרבנות הראשית:
פיקוח על החיים הדתיים
מינוי רבנים והקמת בתי דין רבניים
בית הדין עליון בענייני המשפט הדתי, ובהסכמת הבריטים גם ענייני גירושין.

תולדותיה
הרבנות הראשית הוקמה בשנת תרפ"א (1921), בחסות שלטונות
    המנדט הבריטי, במקום תפקיד החכם באשי שהתקיים תחת
    השלטון העותמני.
רבה של ירושלים דאז, הראי"ה קוק, יזם את הקמת המוסד וטיפח אותו
    כנגד התקפות מצד קיצוניים חרדים בטענה שהרבנות קשורה יותר מדי
    למוסדות החילוניים וניסיונות מצד החילוניים להגביר את השפעת השלטון
    והציבור החילוני על המוסד.
הרבנות תקנה מספר תקנות חשובות. בכל הנוגע לסדרי הדין,  כמו
   הקמת בית דין לעירעורים וכדומה,
   תקנות בנושאי כתובה ומזונות,
   איסור נישואי בוסר ואיסור ריבוי נשים (ביגמיה),
   דיני יום ירושלים ויום העצמאות ועוד.
ההחלטות הזכורות ביותר של הרבנות הראשית הן ההחלטות
    משנת תשל"ג (1973), מיד לאחר שנבחרו הרבנים שלמה גורן ועובדיה יוסף.
   1 .פסק הדין של הרב גורן ועוד תשעה דיינים שהאח והאחות לנגר אינם ממזרים
      בניגוד לפסיקה קודמת, לאחר שטען כי הגיור של הבעל הראשון לא היה תקף
      וממילא אמם לא היתה אשת איש.
   2. פסק הדין של הרב עובדיה יוסף כי הפלאשים (ביתא ישראל) הם יהודים
       ויש להעלותם ארצה. בעקבות פסק הדין פעלה הסוכנות היהודית להעלותם
       ונערכו מבצע שלמה ומבצע משה.

הרבנים הראשיים וכהונתם

תקופת הכהונה

הרב

ט"ז באדר א' תרפ"א (1921) -
ג' אלול תרצ"ה (1935).

הרב אברהם יצחק הכהן קוק

ט"ז אדר א' תרפ"א (1921) -
ח' סיוון תרצ"ט (1939).

הרב יעקב מאיר

י"ז כסלו תרצ"ז (1936) -
י"ט תמוז תשי"ט.

הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג
הרב הראשי האשכנזי הראשון במדינת ישראל.

י' תמוז תרצ"ט (1939) -
כ"ד אלול תשי"ג (1953).

הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל
הרב הראשי הספרדי הראשון במדינת ישראל.

כ"ט שבט תשט"ו (1955) -
ז' חשוון תשל"ג (1972).

הרב יצחק ניסים

ד' ניסן תשכ"ד (1964) -
ז' חשוון תשל"ג (1972).

הרב איסר יהודה אונטרמן

ז' חשוון תשל"ג (1972) -
א' ניסן תשמ"ג (1983).

הרב שלמה גורן
הרב עובדיה יוסף

א' ניסן תשמ"ג (1983) -
כ"ט אדר תשנ"ג (1993).

הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא
הרב מרדכי אליהו

א' ניסן תשנ"ג (1993) -
תשס"ג (2003)

הרב ישראל מאיר לאו
הרב אליהו בקשי דורון

החל משנת תשס"ג (2003)

הרב שלמה עמר
הרב יונה מצגר

 

 
פעילות 3 -אברהם יצחק הכהן קוק - הרב הראשי האשכנזי הראשון

הרב אברהם יצחק הכהן(הראי"ה) קוק היה מגדולי התורה והרוח של הדורות האחרונים
נולד בלטביה בט"ז אלול תרכ"ו (1865).
בילדותו התחנך אצל אביו, ר' שלמה זלמן שהיה 'מתנגד', אך התחבר לחסידי חב"ד שאמו באה מקהילתם, ומגיל בר מצווה למד בעיירות סמוכות.
בשנת תרמ"ד השתדך לבתו של הרב אליהו דוד רבינוביץ' תאומים (האדר"ת) ועבר ללמוד שנה וחצי בישיבת וולוז'ין.
בשנת תרמ"ח נתמנה לרבה של העיירה זיימל שבליטא, ובשנת תרנ"ה נבחר כרבה של בויסק.

כאשר פנו אליו אנשי יפו בהשתדלותו של הרב יואל משה סלומון לכהן שם כרב,
מיהר להגשים את חלומו ולעלות ארצה.
בכ"ח אייר תרס"ד (1904) ירד לחופי הארץ ומיד נתמנה גם לרב של יפו
והמושבות החדשות.
בקבלת הפנים שנערכה לו נשא את נאומו הפומבי הראשון בא"י בעברית,
מעשה שהרשים מאוד את מקבלי פניו.
תקופת יפו הייתה התקופה הפוריה ביותר בכתיבתו, למרות שזו פורסמה
רק לאחר מכן, ובה נכתב החומר לכמה מהיצירות החשובות שלו- אורות,
אורות הקדש, עולת ראי"ה ועוד.
היה הראשון מבין הרבנים שנתוודע לאכרי יהודה ולחלוצי ההתיישבות,
דאג להסדר עניני הדת ולקיום המצוות התלויות בארץ;
תרומות, מעשרות ושמיטה. השנה השישית לעלייתו ארצה היתה שנת
שמיטה. בהתחשב בנסיבות, וחרף התנגדות חלק מהרבנים בארץ, תמך
הרב בהסדר של מכירת הקרקעות והנטיעות לשאינם יהודים, כדי
להתיר הלכתית את המשך העבודה החקלאית ביישובים היהודיים.

מפורסם הוא "מסע התשובה" אשר בו יצא הרב עם חשובי רבני א"י למושבות
הגליל ולקיבוצים כדי לחנך לשמירה על מצוות בחיי היום-יום.
מסע זה, שהרב קוק יזם אותו ועמד בראשו,עשה בשעתו רושם רב וסייע
לגשירת גשר על פני תהום שנפערה בין חלקי העם.
בשנת 1914 יצא לכנס העולמי של אגודת ישראל בשוויץ ונתקע שם בשל
פריצת מלחמת העולם הראשונה.
כעבור שנתיים ניאות לכהן כרבה של קהילת "מחזיקי הדת" בלונדון, בתנאי
שישתחרר מכהונתו כשתתאפשר שיבתו ארצה.
בלונדון עסק בפעילות ציבורית למען יהודי אירופה וארץ-ישראל, ואף תרם לשכנוע
ממשלת בריטניה בזכות הצהרת בלפור.
בשנת תרע"ט(9191) חזר ארצה בעקבות הזמנה לכהן כרבה הראשי של ירושלים
בהמשך כונן את מוסד הרבנות הראשית, שבה ראה שלב ראשון ליסוד
הסנהדרין, והיה הרב הראשי האשכנזי הראשון של ארץ ישראל (1921).
באותה שנה, ייסד ישיבה בירושלים ששמה הוא "הישיבה המרכזית העולמית"
 או בקיצור"מרכז הרב", ישיבה שבה לומדים כיום מאות תלמידים, ובה נוצר
הגרעין הראשוני של התנועות "גוש אמונים" - לקידום מפעל ההתנחלות,
 ו"אל עמי" - לשיבת יהודי רוסיה.

מתקופה זו ועד למותו מיעט יחסית ביצירה חדשה ופעל יותר בשדה הציבורי,
שבו מלבד הקמת הישיבה ניסה לייסד ללא הצלחה מרובה תנועה רוחנית
בשם דגל ירושלים, להשלמת הצדדים הרוחניים שבתחיה הלאומית,
פעל למען כלל הישיבות והגיב למעשיהם והחלטותיהם של הבריטים.
ייסד את מכון "הלכה ברורה", העוסק בכתיבת וחיבור הפסיקה ההלכתית
של התלמוד, עבודה שעסק בה רבות, ושראה בה בנין התורה לדורות.
נודע בעמידתו האיתנה למול ממשלת המנדט הבריטי בארץ ישראל כמו
למשל בשאלת זכותו של עם ישראל על הכותל המערבי.
לאחר רצח חיים ארלוזורוב, ראש המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית,
שניהל ב1933, משא ומתן עם הנאצים להצלת יהודים, יצא הרב קוק
להגנת הנאשמים, ובראשם אבא אחימאיר
ראש תנועת ברית הבריונים, וטען שאין ראיות ממשיות לכך שהם ביצעו את
הרצח, ואסור להוציאם להורג רק בגלל שהם נחשדו.
התנגדותו לאוירת הלינץ' הציבורי עלתה לו בפופולריות שלו, והיו אף שכתבו
כתובות נאצה על חומת ביתו בסגנון "אוי לדור שכהניו מגינים על רוצחיו".
יש טוענים שפרשיה זו וההתנגדות הגדולה שלה זכה, בציבור שכה אהד,
קיצרה את ימיו.

הרב קוק נפטר ממחלת הסרטן בגיל שבעים ביום ג' באלול תרצ"ה (1935),
והובא למנוחת עולמים בהר הזיתים בירושלים.
השאיר אחריו שתי בנות ובן: הרב צבי יהודה קוק יורשו הרוחני וממשיך דרכו.
(לאחר ששיכל בת בצעירותה).

על שמו:
מושב כפר הרוא"ה שבעמק חפר.
לאחר מותו ביתו שבירושלים שוּמר והפך להיות מוזיאון בית הרב קוק.
כמו כן, הקים הרב יהודה לייב מימון מכון ליהדות והוצאת ספרים על שמו
בירושלים בשם מוסד הרב קוק.
על שמו שבט הרוא"ה (שכבת גיל של כיתה ח'), בתנועת בני עקיבא.


אישיותו ופועלו
הרב קוק נחשב להוגה דעות מעמיק, מקורי, נועז ודיאלקטי, שינק את השקפותיו
מספרות ישראל לדורותיה ומעולם המחשבה הכללי, ומיזג את התנ"ך, התלמוד,
מחשבת ישראל והקבלה ובמיוחד של האר"י, עם התפיסות החדשניות של העולם
הפילוסופי והמדעי של תקופתו, לכלל תורה רוחנית אחת. כך למשל בניגוד לאחרים,
לא ראה כל בעיה בקבלת תורת האבולוציה ואף טען שהיא עולה בקנה אחד עם מושגים קדומים המופיעים בתורת הקבלה .
רוב כתביו לא נכתבו באופן מאורגן ושיטתי, אלא בכתיבה שוטפת, ספונטנית ואף ספורדית, שלאחר מכן תלמידיו ארגנו וסידרו למשנה כוללנית.
לציון מיוחד ראויה אישיותו. מבחינה זו בלט כדמות בעלת שאר רוח יוצא דופן.
אישיותו הקורנת והאצילית שבה ועולה בעדויותיהם של אנשים שונים שפגשו בו.

היה למעשה האידאולוג הדתי והתיאולוג של הציונות, שראה בה פעמי משיח וקץ הגאולה, ועודד את מפעליה כרבי עקיבא שעודד את בר כוכבא בשעתו.
אף שהיה חרד מנטייתם של צעירי הציונות לחילוניות ולעזיבת הדת, אהבם ותמך בהם רבות, ואף ביקש ל"חטוא" באהבת חינם כלפיהם.
בתקופה שהיה רב ראשי בירושלים, יזם מספר של מסעות של למושבות ולקיבוצים בעמק יזרעאלובשפלת החוף במטרה להקשיב ולחזקם מורלית ורוחנית.
ראשי היישוב ואנשי רוח והגות כברל כצנלסון, ברנר, ביאליק ובמיוחד אז"ר ועגנון כיבדוהו ושמרו על ערוצים פתוחים אתו.
ידוע סיפורו של הצייר נחום גוטמן על ברנר ביפו, ששומר מרחק מהרב קוק ופמלייתו,
אבל מאחור מהלך בתוך עקבותיו של הרב קוק.

החרדים התנגדו לו בשל דעותיו החדשניות והלאומיות, ואף שהעריכוהו כחכם גדול בתורה, הכריזו עליו מלחמה רוחנית גדולה, וטענו שהוא טועה בדעותיו, מלחמה שסבל ממנה עד ימיו האחרונים.
בית הרב קוק

פעילות 4  - הר' יעקב מאיר-הרב הראשי הספרדי הראשון

הר' יעקב מאיר = נולד בירושלים בשנת תרט"ז ונפטר בשנת תרצ"ט.
היה הרב הספרדי הראשון ברבנות הראשית.
בשנת תרל"ט היה ממקימי בית-חולים "משגב לדך" בירושלים.
בשנת תרמ"ח נבחר לועד העדה הספרדית ומיד פעל לקירוב לבבות בין
     אשכנזים לספרדים.
הוא פעל רבות לחידוש השפה העברית ובמקביל דחף להקים
     שכונות רבות בירושלים הבירה.
בשנת תרס"ב הוא נבחר ל"ראשון לציון" אך רבו המתנגדים למינוי זה,
     ועל כן הוא פרש.
עם ייסוד הרבנות הראשית בשנת תרפ"א הוא נבחר כרב ראשי ללא
      מתנגדים
.

בשנת תרמ"ב (1882) יצא לבוכארה כשליח הראשון מירושלים, שליח
     עדת הספרדים, והא בן עשרים וחמש שנה. יהודי בוכארה קיבלו  אותו
     כמלאך אלוהים ממש, וקראו בשמו את כל הילדים שנולדו בבוכארה
     בימי שהותו בה.
     הוא הצליח מאד בשליחותו, ואף התקין להם כמה תקנות טובות,
     ומאז מרובה הייתה השפעתו על יהודי בוכארה.
     ומשהתחילו עולים בהמונים לירושלים משנת תרמ"ט (1889) ואילך,
     עורר בלבם את הרעיון לקנות בסביבת ירושלים אחוזת-נחלה להקים
     בה שכונה יפה, היא שכונת-הבוכארים המכונה "רחובות", שם נאה
     לה על שום רחובותיה הרחבים, שנבנו כך לפי עצתו של ר' יעקב מאיר.
     בהשפעתו נתנו האחים ברוכוף, מעשירי יהודי בוכארה, את הכסף לבנין
     בית-חנוך יתומים לעדת-הספרדים בירושלים,
     ואף העלייה-בהמון של יהודי בוכארה באה במידה מרובה מכוח
     השפעתו של שליח זה.
תמונות מהלווית הרב יעקב מאיר

שם        
כיתה     
 
בית ספר

עודכן לאחרונה:14/03/2007