תיאור חורבן המקדש וגלות בבל משקפים זעזוע אדיר שעבר על
העם היהודי.
קשה מאוד לתאר מה הייתה משמעות החורבן
עבור בני אותו דור...באותם ימים, המשמעות של "להיות יהודי", הייתה חיים
עם נוכחותו המתמדת של הא-ל. כל עוד עמד בית המקדש על מכונו תמיד
אפשר היה לפנות דרכו אל האלוקים. ניסים התרחשו מידי יום, לדוגמא
- אין זה משנה לאיזה כיוון נשבה הרוח, העשן מן המזבח המשיך לעלות
בהתמדה, בקו ישר כלפי השמים. כל אחד יכול היה לבוא, לחזות בכך
ולהתחזק באמונתו - האלוקים היה ביחד עם
העם היהודי.
ואז, נעלם הכול - ארץ
ישראל, בית המקדש, הנוכחות האלוקית... אין פלא שהגולים ישבו ובכו על נהרות בבל.
"על נהרות בבל שם
ישבנו גם בכינו, בזכרנו את ציון..."
(תהילים קלז)
הסבירו, מה היתה המשמעות של "להיות יהודי" באותם
הימים?
הגלות העמדה הבבלית כלפי היהודים: "חייה ותן לחיות",
הופכת את הבבלים ל"לא כל כך גרועים". הם אפילו ממנים מנהיג יהודי
שמתפקידו לייצג את העם היהודי כלפי הרשויות, כשהראשון שבהם, הוא
מלך יהודה הגולה יהויכין, שמקבל את
התואר "ריש גלותא", בארמית. היו אמנם תקופות קשות אבל
היהודים ביססו בבבל את חייהם החברתיים והתרבותיים והיה להם
טוב.
כורש מלך פרס
כורש
צבאות פרס תחת הנהגתו של כורש, צועדים אל תוך
בבל וכובשים אותה. האימפריה הבבלית חדלה מלהתקיים ונטמעת בתוך
האימפריה הפרסית החדשה. .
כורש מוציא צו, המאפשר לכל העמים אשר הוגלו על ידי האימפריה
הבבלית לשעבר, לשוב לארצות מוצאם.
"כה אמר כורש מלך פרס. כל ממלכות הארץ נתן לי
ה' אלוקי השמים, והוא פקד עלי לבנות לו בית בירושלים אשר ביהודה.
מי בכם מכל עמו יהי אלוקיו עמו, ויעל לירושלים אשר ביהודה, ויבן את
בית אלוקי ישראל, הוא האלוקים אשר בירושלים. (עזרא א' פס' א'-ג')
חוזרים הביתה
על פניו נראה, שהיהודים יקפצו על ההזדמנות
בשמחה, יארזו את הפקלאות ויצאו לדרך. אבל לא זה מה שקורה. כ-42,000
מתוך מיליון היהודים בבבל, מנצלים את ההזדמנות. רק 5% מאלה שיצאו
בבכי לגלות, 70 שנה קודם לכן חוזרים, וכל שאר 95 האחוזים, בוחרים
להישאר במקומם. קראו אודות תקופה זו
מסע בזמן -
ראיון עם גולה העמידו את עצמכם במקומו של גולה שחזר לארץ ישראל ותארו בראיון
מדוע החליט לחזור ולא להישאר בגלות?
עזרא
קורא ליהודים לחזור לארץ ישראל
עזרא ונחמיה
מדוע חזרו יהודים מעטים כל-כך?
מדוע לקח כל כך הרבה זמן לבנות שוב את בית המקדש?
מי היו עזרא ונחמיה?
פעילות 3 - על נהרות
בבל
By the rivers of Babylon,
there we sat down Ye-eah we wept, when we remembered Zion.
When the wicked
Carried us away in captivity
Required from us a song
Now how shall we sing the
lord's song in a strange land?
על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו,
בזכרנו את ציון.
על ערבים בתוכה (ערבות בבבל)
תלינו
כינורותינו.
כי שם שאלונו שובינו דברי שיר,
ותוללינו
(המהתלים בנו) שמחה:
שירו לנו משיר ציון.
איך נשיר את שיר ה' על אדמת נכר?!
אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני,
תדבק לשוני לחכי אם לא אזכרכי,
אם לא אעלה את ירושלים
על ראש שמחתי.