עליות                          מבצע "עזרא ונחמיה"  עליית יהודי עיראק
                                                  
1951-1950


עולים מעיראק עוזבים את שדה התעופה לוד בדרכם למעברה, 1951
תמונה מאתר ויקיפדיה 

בשנים 1950-1951, עלו ארצה כ- 125,000 יהודי עיראק במטוסים חכורים של חברת תעופה אמריקאית ובהיתר מיוחד של ממשלת עיראק.
מבצע עלייה נרחב זה כונה בשם "מבצע עזרא ונחמיה" על שמם של שני מנהיגי עולי בבל (היא עיראק הקדומה) בראשית ימי בית שני.
                               
הגורמים לעלייה
עם קום המדינה בשנת 1948 היו בעיראק כ- 135,000 יהודים, אשר יותר ממחציתם חיו בעיר הבירה בגדד. רבים מיהודי עיראק היו בעלי הון שנהנו ממעמד חברתי גבוה.
לאחר הקמת המדינה .
עיראק השתתפה
במלחמת העצמאות נגד מדינת ישראל, הציונות הוגדרה בעיראק כפשע, נאסרה העלייה לארץ ישראל ורבים מחברי המחתרת הציונית נרדפו.
בעקבות החלטת האו"ם בכ"ט בנובמבר, על תכנית החלוקה של א"י החלו שלטונות עיראק ללחוץ על היהודים. נאסרו ונעצרו בעיראק אלפי יהודים והתנועה הציונית הוצאה מחוץ לחוק. יהודי אשר ביקש לעלות מעיראק לישראל באותה תקופה, הסתכן בעונש מוות.
על יהודי עיראק הוטלו הגבלות רבות נוספות, כמו האיסור לעבור ממקום למקום בתוך עיראק, איסור כניסה לבתי ספר ולבתי חולים ועוד.
 
עיראק השתתפה במלחמת העצמאות נגד מדינת ישראל והייתה המדינה הערבית היחידה שסירבה לחתום על הסכם שביתת נשק בסיום המלחמה. בשנת 1948, אחרי ההכרזה על הקמת מדינת ישראל, ממשלת ישראל, שידעה על מצבם הקשה של יהודי עיראק, חיפשה דרכים להעלותם ארצה. אחד הפתרונות היה יצירת נתיב עלייה יבשתי וחשאי שהיה ארוך ומסוכן, באמצעותו עלו ארצה בחודשים דצמבר 1949 עד פברואר 1950 כ- 3000 יהודים.
בשנת 1950, התירה ממשלת עיראק ליהודים לצאת מהמדינה בתנאי שיוותרו על אזרחותם ועל רכושם ועל זכותם לחזור למדינה בעתיד.
                            
אנשי העלייה ודרכם ארצה
בעקבות ההיתר לעזוב את עיראק, נערכה מדינת ישראל למבצע הצלה של הקהילה היהודית. על יהודי עיראק, שנכונו לוותר על אזרחותם, היה להירשם ולהמתין לתורם לעלות לא"י. בתחילה היה מספר היהודים שנרשמו לעלייה קטן, בשל החשש כי מטרת החוק היא לחשוף את הציונות בקרב היהודים. אך, כעבור זמן קצר, כאשר הובן כי אכן מדובר בנכונות אמיתית של הממשל העיראקי לאפשר את עזיבת היהודים, החלה הרשמה המונית של יהודי עיראק, שהודיעו על ויתור על אזרחותם ועל רצונם לעלות למדינת ישראל.
תהליך העלייה של כל קהילה וקהילה נעשה באמצעות התארגנות היהודים במקומות מגוריהם, רישום לעלייה, המתנה לדרכון ותשלום לשלטונות עיראק בעבור כל אחד מבני המשפחה.
לכל טיסה נקבע תאריך, ולקראת תאריך זה, היו היהודים מן הקהילות השונות מגיעים לבירה בגדד וממתינים שם אצל קרובי משפחה או במבני ציבור של הקהילה, עד להמראת הקבוצה. ארגון היהודים בעיראק לקראת הטיסה ארצה, נעשה באמצעות שליחים של הסוכנות היהודית וארגון הג'וינט.
לצורך הטסת העולים שכרה ממשלת ישראל את שירותיה של חברת תעופה אמריקאית
"ניר איסט",  שקיבלה על עצמה להטיס את היהודים מבגדד לקפריסין, ומשם הועברו העולים לישראל. משגבר זרם העלייה, חדלה ממשלת עיראק להקפיד על כך שהטיסה תהיה דרך קפריסין והמטוסים המריאו ישירות בקו בגדד-לוד.
במהלך "מבצע עזרא ונחמיה" הגיעו לארץ, ברכבת אווירית יותר מ-120,000 איש, שהם למעשה כמעט כל יהודי עיראק.

פעילות 1
פעילות 1 - השלימו את הפרטים החסרים:
 
  שם העליה
שנת העלייה
  שם המדינה

מספר היהודים שעלו
המניע לעלייה



 

פעילות 2 - ענו על השאלות:
 

1. עיראק השתתפה במלחמת העצמאות נגד מדינת ישראל, והציונות הוגדרה בעיראק כפשע
נכון
לא נכון
2. בעקבות תוכנית החלוקה של א"י נאסרו ונעצרו בעיראק אלפי יהודים
נכון
לא נכון
3. יהודי אשר ביקש לעלות מעיראק לישראל באותה תקופה, הסתכן בעונש מוות
נכון
לא נכון
.
4.
עיראק הייתה המדינה הערבית היחידה שסירבה לחתום על הסכם שביתת נשק בסיום המלחמה
נכון
לא נכון
5. בעקבות תוכנית החלוקה של א"י נאסרו ונעצרו בעיראק אלפי יהודים
נכון
לא נכון
6. כ-3000 יהודים עלו ארצה מעירק בנתיב סודי ומסוכן מדצמבר 1949 עד פברואר 1950
נכון
לא נכון
7. בשנת 1950, ממשלת עיראק התירה ליהודים לצאת מהמדינה בתנאי
שיוותרו על אזרחותם
שיוותרו על רכושם
שיוותרו על אזרחותם ועל רכושם ועל זכותם לחזור למדינה בעתיד
8. כשהממשל העירקי איפשר עלייה לישראל, נרשמו רבים מאוד מיהודי עירק לעלות לישראל

נכון
לא נכון

9.
שליחים של הסוכנות היהודית וארגון הג'וינט ארגנו את עליית היהודים ארצה
נכון
לא נכון
10. ממשלת ישראל שכרה את שירותיה של חברת "ניר איסט" לצורך הטסתם של יהודי עירק

נכון
לא נכון
11. כל יהודי עירק עלו לארץ, כ -

140,000 איש
120,000 איש
100,000 איש

פעילות 3

שלמה הלל מראשי המארגנים של עליית יהדות עיראק מתאר שתי גישות שונות לגבי נושא העלייה: הגישה של לוי אשכול, אז גזבר הסוכנות, והגישה של דוד בן גוריון, אז ראש הממשלה ושר הביטחון.

"לוי אשכול פתח ואמר: "יונגרמן [איש צעיר], שמעתי שאתה נוסע לבגדד." "כן, אני יוצא בימים הקרובים," אמרתי בהרגשת גאווה והתפעלות לנוכח התעניינותו בי, וכדי להגדיל רושם ולהאדיר הוספתי מיד, "אני יוצא לשם לעזור לחברים במקום בארגון העלייה ההמונית." הייתי בטוח, כי עתה אזכה למחמאה ועידוד. אבל במקומם באה טענה קצרה. "שמעתי שאתה טוען כי יבואו שישים אלף תוך שנה." "אני מקווה כי יבואו אפילו יותר," השבתי בהתלהבות. אשכול קטע אותי מיד.
"תאמר ליהודים הטובים שלך, שאנחנו נשמח מאוד שכולם יבואו אבל שלא ימהרו. אין לנו כרגע אפשרויות קליטה. אין לנו אפילו אוהלים. אם יבואו יהיו צריכים לגור ברחוב."

ב-27 במארס (1950) נלקחתי לראות את בן-גוריון. פתחתי להסביר לו את הבעיה והוא קטע אותי מיד ופסק בחיתוך דיבורו החד: "אתה נוסע להביא יהודים. תגיד להם שיבואו מהר. מה יהיה אם העיראקים ישַנוּ פתאום דעתם ויבטלו הסכמתם? תיסע ותביא אותם מהר. דרך צלחה."
הציטוט נלקח מאתר מט"ח http://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=10870

לוי אשכול טען 
שאפשרויות הקליטה מוגבלות ולכן רק חלק יכולים לעלות לארץ
שכל היהודים יכולים לעלות לארץ

גישתו של בן גוריון היתה
שאפשרויות הקליטה מוגבלות ולכן רק חלק יכולים לעלות לארץ
שכל היהודים יכולים לעלות לארץ

היו ויכוחים לגבי העלאתם של יהודי עירק לארץ כי קשה היה לקלוט כל-כך הרבה אנשים בבת אחת. אך דוד בן-גוריון קבע שיש להעלות את כל יהודי עיראק במהירות האפשרית.

מי צדק בגישתו לפי דעתכם, לוי אשכול או בן גוריון? נמקו.

 

 

שם        
כיתה       
בית ספר

 

עודכן לאחרונה:06/03/2009