אכפתיות לכל הברואים

"ויתרם תאכל חית השדה"  (שמות כ"ג,י"א)
 "ולבהמתך ולחיה אשר בארצך תהיה כל־תבואתה לאכל"(
ויקרא כ"ה,ז')
 

דגש על דאגה לבעלי חיים בהלכות שמיטה

 

ולבהמתך ולחיה אשר בארצך תהיה כל תבואתה לאכול כל זמן שחיה אוכלת ממין זה מן השדה, אתה אוכל ממה שבבית, כלה לחיה מן השדה, חייב אתה לבער אותי המין מן הבית, וזהו ביעור פירות שבועות. (רמב"ם הלכות שמיטה ויובל, פרק ז', א'.)

 

בשנת השמיטה כל התבואה שיש בשדות הוא בגדר "הפקר". מותר לבעל השדה (כמו לכלל עם ישראל)  לקחת הביתה  מהתבואה שבשדה כדי שיהיה לו ולמשפחתו למאכל.
אבל - אם נגמר מהמין הזה בשדה ולא נותר לחיות שנמצאים שם לאכול, עליו להפקיר את מה שלקח לביתו.

נדמיין מצב אפשרי. אדון יהלום מגדל תפוחים ותפוזים. הגיעה שנת השמיטה והוא פותח את שערי הפרדסים שלו כדי לאפשר גישה קלה לכל מי שמעוניין לקטוף מהפירות. גם הוא עצמו ניגש מדי כמה ימים לפרדס ולוקח ארגז תפוחים וארגז תפוזים הביתה כדי שיהיה למשפחתו פירות לשבוע.
לקראת סוף השמיטה שומע אדון יהלום שנגמרו התפוחים בשדה, ולחיות שמסתובבות שם אין מה לאכול. יש לו חצי ארגז תפוחים בביתו.
1. מה עליו לעשות?

 

היחס לבעלי חיים בתורה
התורה קובעת שיש להתייחס אל בעלי החיים ברחמנות ובהגינות, וישנו איסור מן התורה לצער בעלי חיים.
ולא רק לצער אותם אסור, אלא אף מצווה לטרוח כדי להסיר מהם צער, כפי שלמדנו ממצוות פריקת החמור,
שאדם הרואה חמור רובץ תחת משאו, מצווה שיפרוק המשא מעליו, כדי למנוע ממנו צער
ומכאן למדנו שבכל עת שאדם רואה חיה סובלת, וביכולתו לעזור לה, מצווה עליו לנסות להצילה ממצוקתה.

נח והאריה
האם אתה יודע מדוע היה נח צולע? 
בפרשת בראשית פרק ז' פסוק כג' כתוב "וישאר אך נח ואשר אתו בתבה"
רש"י מפרש "יש אומרים שאיחר מזונו לארי, והיכישו".
כשהיה נח בתיבה, דאג לכל החיות והאכיל אותן במזון המתאים להן.
זאת היתה עבודת פרך.
פעם קרה ואיחר נח להגיש לאריה את מזונו, כעס האריה על נח וכשזה התקרב אליו,
בעט ברגלו ופצע אותו קשה. נח נשאר צולע מיום זה והלאה.
2. מה אנחנו למדים מהסיפור הזה?

 

"אמר רב יהודה אמר רב: אסור לאדם שיטעום כלום עד שיתן מאכל לבהמתו", מסכת גיטין (סב, א)
אחת ההלכות המבטאות בצורה ברורה את היחס הנכון על פי התורה כלפי בעלי חיים, היא ההלכה האוסרת על אדם שבבעלותו בעל חיים לאכול לפני שייתן לבעל החיים שלו את מזונו. .
בפרשת דברים כתוב "ונתתי עשב בשדך לבהמתך", ורק אחר כך נאמר "ואכלת ושבעת".
מה לומדים מכאן?
שיש לדאוג תחילה למאכל הבהמה, ורק לאחר מכן יכול האדם לאכול.
ולא רק אכילה מלאה אסורה לפני שייתן מאכל לבהמתו, אלא אפילו טעימה קלה של תחילת הארוחה אסורה קודם שיתן המאכל לבהמתו (
שבות יעקב ח"ג יג)



ייסוריו של רבי יהודה הנשיא
בתלמוד מסופר סיפור מופלא שמסייע בהבנת היחס שראוי שיהיה לנו כלפי בעלי חיים.
רבי יהודה הנשיא, היה אחד מגדולי הדורות. מפעלו הגדול - עריכת המשנה - הוא היסוד ללימוד תורה שבעל פה. עליו גם נאמר שזכה לתורה וגדולה במקום אחד, שהיה תלמיד חכם גדול וגם עשיר מופלג ובעל מעמד אצל מלכות רומא.
פעם אחת לקחו עגל לשחיטה, ואותו העגל הרגיש בדבר, וכדי להימלט ממר גורלו, ברח והחביא ראשו בין כנפי בגדו של רבי וגעה בבכיה.
אמר רבי לעגל: לך אל השוחט, כי לכך נוצרת.
באותה שעה נתעורר על רבי קטרוג גדול בשמים, ואמרו, הואיל ולא ריחם על אותו עגל, יבואו עליו ייסורין קשים.  וכך סבל רבי שלוש עשרה שנה מכאבי שיניים.

 יום אחד ניקתה שפחתו את הבית ומצאה גורים קטנים של חולדה, ועמדה לזורקם.
אמר לה רבי, הניחי להם, שכן נאמר: "ורחמיו על כל מעשיו" (
תהלים קמה, ט).
באותה שעה אמרו בשמים, הואיל ורבי גילה רחמים מרובים על בעלי חיים, ראוי שאף עליו ירחמו, ונסתלקו ממנו ייסוריו.
3. מה באו חכמים ללמדנו בסיפור זה?
   






 

 


4.
 היחס שלי לבעלי חיים
א. אילו רגשות מעוררים בנו בעלי-החיים?

ב. מה תורמות לנו חיות-המחמד שבביתנו? הסבר.

ג. האם חיות-מחמד יכולות גם לפגוע או להוות מטרד? נמק.

ד. מכל מה שלמדתם כאן, מהי האחריות שלנו כלפי בעלי-החיים שברשותנו?



ה. ואלה שאנו רואים ברחוב ובסביבה?


ו. במה תוכל לשפר את היחס שלך לבעלי חיים בעקבות מה שלמדנו ?